האיים האזוריים שייכים לפורטוגל, ארכיפלג של תשעה איים געשיים הממוקמים שליש דרך ליסבון – ניו יורק.
מה זה? איך הגעתם לשם?
התחלנו לתכנן טיול לחגים, שבועיים בספטמבר. לליסבון תמיד רציתי להגיע (פוסט נפרד בהמשך) אבל חששתי מפורטוגל בגלל הצונאמי התיירותי בשנים האחרונות (20% מהכנסות המדינה מתיירות!) חיפשתי לאזן את הטיול עם יעד פחות מוכר, הספיקה הצצה קלה בגוגל תמונות כדי להחליט – אזורס, אנחנו באים!
אחרי 8 ימים בסאו מיגל (האי שבו התמקדנו) אני מרגישה בנוח להציג את מיטב התובנות שלי לטיול מגניב וטעים.
אתחיל ואומר שכל תמונה שראיתי לפני שהגענו, לא מעבירה את עוצמת היופי של המקום, יותר טיזר מספויילר.
אנחנו בקרנו רק בסאו מיגל, הגדול והקרוב ביותר מבין תשעת האיים, כנראה המתוייר ביותר. עם זאת התיירות לא ״הרסה״ אותו, אין את התחושה הזאת שהכל סביבך תורים לסלפי המושלם. האווירה במקום אותנטית, אי שהחיים בו מתנהלים בעצלתיים ואנחנו באנו לצפות ולהנות בשקט.
ירוק מוריק כל ימות השנה
המון מעיינות חמים
נופים פנורמיים של קו חוף אטלנטי, אגמים וקלדרות (לוע שנוצרת בעקבות התמוטטות שכבת המאגמה מתחת להר געש)
עיירות קטנות עם גזיבו מצועצע במרכזן (סטארס הולו סטייל)
לוויתנים ודולפינים
אננסים מתוקים (שלא עושים עקצוצים)
איך מגיעים?
הגענו בטיסת ריינאייר (2.5~ שעות) מליסבון ישירות לשדה התעופה בסאו מיגל, ממוקדם פחות מ10 דקות נסיעה מבירת האי, פונטה דלגדה.
מגיעים ו?
דבר ראשון חד משמעית שוכרים רכב. מהשדה לקחנו פרייבט קטנטן מavis שהוזמן מראש דרך rent a car, סך הכל היינו מרוצים, הדרכים באי מאוד מסודרות. כן יש עליות פיתולים ומדי פעם דרכי אפר, רכב חזק יותר יכול להיות נחמד, אבל לא הכרחי.
איפה ישנים?
מאוד תלוי לכמה זמן מגיעים. בהרבה מדריכים ימליצו לישון בבירה פונטה דלגדה. זה נכון כי:
א. נוח להגיע משם לכל נקודה באי.
ב. מבחר יחסית גדול של מסעדות.
בעיניי, בשביל לחוות את עוצמת הטבע באי, מומלץ לישון מחוץ לבירה כמה לילות. בכל מקרה לחצות את האי מקצה לקצה יקח כשעה וחצי ברכב.
ישנו בשלושה אזורים: התחלנו במערב העיירה בשם Sete Cidades, המשכנו למזרח האי בFuranas וסיימנו בבירה Ponta Delgada.
Sete Cidades
עיירה קטנה ושלווה על שפת אגם קסום. את האגם חוצה גשר, נוצר רושם שיש 2 אגמים, ירוק וכחול.
נשארנו פה שלושה לילות ועזבנו עם טעם של עוד!
מה עושים?
לקחת את הספר שתמיד רציתם לקרוא ולמצוא פינה על שפת האגם (מים נקיים ונעימים, בגד ים חובה)
זמן טוב לפינתנו – איזה ספר לקחת? לקחתי איתי את: ״מורם מעפר״ של ז׳וז׳ה סארמאגו. את ספרו היותר מוכר "על העיוורון" לא קראתי, אבל הסגנון של משפטים ארוכים בלי פיסוק בכלל עם מלא תאורים ברצף זרם לי. הספר נותן רקע היסטורי ומכניס לאווירה, אווירה קודרת אומנם אבל אלה החיים. עם זאת העלילה מתפתחת לאט לאט וזה היה לי די קשה.
השכרת אופניים, סאפ או קאייקים סביב האגם. אין אטרקציות ממונעות! שלווה כבר אמרתי?
מחוץ לעיירה:
Ferraria Hot Springs – ספא בחיק הטבע. ~20 דק׳ נסיעה מSete Cidades, מגיעים לחוף עם בריכה טבעית שזורמת אליה נביעה של מים חמים, הטמפרטורה משתנה לפי הגאות והשפל, יש אפליקציה בשם Ferraria Hot Springs בה ניתן להתעדכן מתי כדאי להגיע. מומלץ לכוון לשקיעה.
טיולי יום קלילים ויפים – אתר נוח לתכנונים http://trails.visitazores.com/en, שימו לב שמזג האוויר הפכפך.
Boca do Inferno – נקודת תפצית אייקונית עם נוף עוצר נשימה. קיים סיכוי שתגיעו ולא תראו כלום בגלל ערפל, בעיקר בשעות הבוקר. זה יכול להתהפך כמה פעמים במהלך היום. אפשר לעשות פיקניק בקרבת מקום או פשוט לחזור פעם אחרת. כך או כך, יש עוד המון נקודות תצפית יפות לא פחות, אז לא היתי מקרקרת שם יותר מדי.
Mosteiros beach – לא רחוק מהFerraria, חוף מגניב עם חול שחור ומצוקי בזלת ענקיים
*זהירות כשנכנסים למים, אבנים קטנות נסחפות יחד עם שבירת הגל וזה כואב*
מה אוכלים?
הבקתה שישנו בה היתה כל כך כיפית (Seven lakes lodge – ביוקר ושווה כל שקל) כך שחווית האוכל פה הייתה סביב קניות במכולת ובישולים. איזה כיף זה סופרים בחו״ל?! מסקנותיי:
כל הגבינות מצויינות
סרדינים. סרדינים בשלל קופסאות יפות וקורצות (גם הטונה שימורים ברמה אחרת)
היין טוב וזול
פירות וירקות באווירה אורגנית
לא מצאתי קפה טוב 🙁
*חשוב חשוב – הכל נסגר מוקדם*
בכל מקום מוכרים סנדוויץ בלחמנייה עגולה שהם קוראים לה פשוט sweet bread, מעין לחמניית פרנה מתקתקה וטעימה. כשמרוקו פוגשת את אירופה.
יש מאפייה אחת בעיירה, תשאלו כל מקומי.
יש כמה מסעדות בעיירה, לא התלהבתי במיוחד ממשהו. קיבלנו המלצה מהמארחים (שלא בדקנו) על פיצרייה לא רחוקה בשם Pizzeria Fantasia, שווה לשלב אחרי הספא אוקיינוס + להזמין מקום מראש.
Tea House O POEJO – בית תה באווירה של בית גיל הזהב 5 כוכבים, בקטע טוב. קנקן תה מגידול מקומי ומבחר עוגות טריות שמתחלף כל יום.
Furnas
כבר בפאתי העיר מתחילים להריח את הגופרית, כדאי להתחיל להתרגל, כי פורנס זאת עיירה ששוכנת על גייזרים ומעיינות חמים.
בילינו שם יומיים, לגמרי הספיק לנו.
מה עושים?
טובלים בשלל וריאציות של מים חמים. החל מבריכה ענקית וחומה (בגלל ברזל) בתוך גן בוטני שיש בו עוד שלל ג׳קוזונים, עד בריכה חינמית (מסומן במפה למעלה) ומסודרת לצד הנחל שעובר בעיירה (בחיי זה אי 5 כוכבים) מומלץ להגיע בלילה כשריק. נעוץ במפה למעלה.
Caldeira Velha – כחצי שעה נסיעה מפורנס, אתר מסודר עם כמה בריכות בטמפרטורות שונות, חצוב בנוף טרופי, מומלץ (גם) ביום גשום.
מה אוכלים?
Furnas stew – סוג של פויקה מקומי ומסורתי עם: חזיר, עוף, נקניקיות דם (שמסתבר שנקניקיות דם זה ממש מדם), סוג של עלי מנגולד, כרוב גזר ושאר ירקות, מתבשלים יחדיו בתוך אדמת הגייזרים. בצהריים כשמוכן, מחלקים לכל התושבים. אנחנו אכלנו במסעדה של טוני והיה מצוין למרות ארומת החמת גדר, עובד מעולה עם קנקן יין הבית בצד.
ניסינו את המסעדה במלון הבוטיק היוקרתי בעיירה (Furnas Boutique Hotel Thermal & Spa) היה מיותר לחלוטין, אוכל אינסטגרמבילי בלבד. המלון עצמו נראה מושלם למי שרוצה להתפנק.
The Azores essentials – המלצה לבית קפה שקיבלנו מחברים בדרך, לא הספקנו לבדוק.
Ponta Delgada
בכניסה לבירה של האי הפסטורלי הזה, הופתענו לגלות מחלפים עם דקטלונים ומקדונלדסים (ברור שעצרנו לגילטי פלז׳ר של ארוחת ילדים).
התמקמנו סמוך למרכז העיר, שם חזרה האווירה הנינוחה והמנותקת (לא לגמרי, למי שחפצה נפשה בזארה, כי תמיד צריך עוד טי שירט לבנה)
נשארנו פה 4 לילות, אפשר להסתפק בכיף בפחות.
ישנו בהוסטל שנקרא Procyon, כזה עם דורמס ואנשים מרחבי העולם. אחלה מקום, עם מטבח מאובזר וכל הפסיליטיס, אבל קצת רחוק מדי ממרכז העיר (בדיעבד הייתי בוחרת במקום קרוב יותר, Out of the blue נראה מעולה, אבל היה מלא)
מה עושים?
מרכז העיר – איזור לא גדול של מדרחובים עם בתי קפה מסעדות וחנויות, שיטוט כיפי.
Arruda Pineapple Plantation – חוות גידול אננסים חינמית וידידותית לתיירים בפאתי העיר.
שייט לוויתניםֿ/דולפינים – לנו התמזל לראות דולפינים, אבל נראה שהסיכוי לראות לוויתנים פה הוא גבוה.
מה אוכלים?
העיר מלאה במסעדות, עתיקות ומסורתיות לצד ניצנים של מקומות היפסטריים ומודרניים. טווח המחירים גם התגלה כבעל מנעד מפתיע.
Louvre Michaelense – בית קפה חביב (סוף סוף קפה סבבה) כזה שכיף לשרוץ בו.
Supléxio – המבורגר! אחד הטובים שאכלתי, עם תוספות שוות, בירות בוטיק מקומיות, תפוצ׳יפס בטטה מעולה וכל זה שימו לב – בפחות מ10 יורו לאדם. מקום חובה לחובבי הז׳אנר.
Otaka – מסעדה יפנית שניראת פנסי-שמנסי, יקרה (מדי) עם אוכל סבבה
Casa da Rosa – מסעדת טאפאס, היו בה מנות נפילה (כל דבר עם דג – אכזב) אבל היו גם מנות סבבה. זוכרת לטובה את הספייריבס, מבחינת ה-value for money.
מה עוד?
חלק נחמד מהטיול באי היה הנסיעות בין לבין. חוץ מהדרכים היפות, עצרנו בכמה מקומות שווים לציון:
סנטה ברברה – עיירת חוף בחלק הצפוני של האי, שם מסתבר יש סצנת גלישה רצינית, בדיעבד הינו קוצצים יום בפונטה דלגדה ומבלים פה בשיעורי גלישה.
יש בעיירה גם מוזיאון אומנות עכשווית, בנוי על חורבות מפעל, מבנה מרשים וחוויה מומלצת למי שרוצה טיפלה תרבות.
Lighthouse Arnel – לאורך החוף המזרחי של האי יש הרבה נקודות תצפית, עצרנו ליד המגדלור והסתובבנו קצת באיזור.
*לא להתעלם מהשלט שאומר לא להכנס עם רכב, המדרון שם די דרמתי*
Bar Caloura – לסיום סיומת, אם חיפשתם את האחת, מסעדת הדגים הטובה באי, בבקשה. מושלמת לצהריים באמצע הדרך, על עוד אחד מהחופים היפים באי, ממוקמת במרכזו של מפרצון מקסים. את הדגים הטריים שלהם הם יודעים להכין פשוט טוב. יש בר סלטים צנוע, בירה ב2 יורו והקפה ב1.
לקינוח מומלץ לטעום את Queijadas da Vila do Morgado, מאפה אישי נימוח מתוק וקצת בסבוסתי (1 יורו), קחו אחד גם לדרך.
להשלמת החוויה יש מחוץ למסעדה בריכה מסותת בסלע, מומלץ בשפל וביום שמשי 🙂
לסיכום
מי שמחפש חווית טבע עוצמתית, טרופו-אירופאית (יודעי דבר יגידו שאפילו הזכיר להם את ניו זילנד) זה המקום בשבילכם.
תודה לסאו מיגל על 8 ימים אדירים (בהחלט שווה להגיע גם לפחות, 4 מינימום לדעתי) כאמור זה רק אחד מ9 איים, בטוח שבשאר האיים יש עוד עולם ומלואו לגלות, וגם בסאו מיגל עצמה.