התלבטתי אם יש טעם ב2021 לכתוב על טיול מ2012, מן הסתם שהמון השתנה ב9 שנים האחרונות מבחינת תיירות בקיריגסטן.
מה שגרם לי בכל זאת לכתוב, זה שמדובר בטיול הכי מיוחד שעשיתי.
הטבע והתרבות הבתוליים, השאירו רושם עמוק. זה אני ממש מקווה, שלא נהרס.
קיריגי-מה-סטן?!
במרכז אסיה שוכנת לה קירגיסטן, מדינה מוסלמית, חלק מברית המועצות לשעבר.
לפי כיוון השעון בין קזחסטן, סין, טג׳יקיסטן (חייבת להגיע לפה!) ואוזבקיסטן.
טיילנו בעיקר בצפון-מרכז-מזרח המדינה, הדרום נחשב איזור מסוכן (בקטע איסלאמיסתי).
בכל זאת הסתובבנו שם מעט ובשום שלב לא הרגשנו מאויימים ע״י המקומיים, אולי זה עניין של מזל אבל זאת החוויה שלנו.
מה עושים שם?
הסיבה מספר אחת שלי לסוע היתה חבר שעבורנו הוא בר סמכא שסיכם ששם היו הטרקים היפים היותר במזרח.
לסטודנטים עם 3 שבועות פנויים, כיסים ריקים ותאבון עצום להרפתקה, זה היה היעד המושלם.
בישקק
בעיר הבירה נחתנו באישון לילה אל שדה תעופה עלוב. מיד לקחנו מונית אל המארח הראשון שהופיע בלונלי פלנט, כה 2012.
הגענו לבית פרטי, קיבל את פנינו רוסי זקן בפיג׳מה שהחליף לנו מצעים לנגד עיננו, העיף את כוסות הוודקה משידת הלילה, ואיחל לנו לילה טוב.
בשאר השהות בבישקק ישנו בהוסטל יפני נחמד (המקום הכי נקי שהיתי בו בחיי) בשם אסקורה.
במשך רוב הטיול ישנו בhome stays או באוהל.
אז הום סטיי עלה בין 4-10 דולר ללילה, לרוב כולל ארוחת בוקר של בלינצ׳ס ושמנת חמוצה (סמיטנקה) או לחם עם חמאה וריבת משמשים ביתית.
לפעמים זה היה ממש לישון עם המשפחה. פעם אחת לדוגמא שמו אותנו לישון בחדר השינה של ההורים, בעוד הם עצמם ישנו על מזרונים בסלון (לא היה טעם להתעקש) והילדים זחלו אלינו למיטה באמצע הלילה.
חזרה לבישקק. בבוקר הראשון שלנו, הלכנו להסתובב בעיר, היה יום ראשון והרוב סגור ושומם.
אפשר היה למצוא קצת בתי קפה מודרניים בניהול רוסי, כי כמובן הדבר הראשון שחפשתי היה – קפה.
בית קפה קטן וחמוד
פה אומר שלא אמליץ על מסעדות כי פשוט בגדול כמעט ולא היה! בהצצה בגוגל מפס אני רואה שהמצב היום שונה לגמרי.
מה שכן עשינו בבישקק זה להתאבזר לקראת הטרקים במפות, אוכל ודלק לבניזנייה.
מבחינת אטרקציות לא היתי מוותרת על השוק המקומי – אוש באזאר.
באופן כללי מלבד טבע, הדבר שהכי נהננו ממנו במדינה זה השווקים.
אלא ארצ׳ה
הטרק הראשון שיצאנו אליו היה בשמורת אלא ארצ׳ה. יש כל מני אפשרויות לטייל בשמורה, אנחנו בחרנו להעביר 2 לילות באותה נקודה, ולטייל יום בלי תיקים.
ההליכה היתה מגוונת, רובה נוחה בעמק רחב לאורך נחל אל מול נופים אלפיניים, אבל גם טיפוסי בולדרים קשוחים, הנוף שהגיע היה שווה את המאמץ, הגענו לאגמים וקרחונים.
מלבדינו ראינו רק עוד 2 זוגות של מטיילים, ישראלים כמובן (את הצ׳אקוס מזהים ממרחקים)
מה אוכלים?
בישלנו לעצמנו לאורך כל הימים.
הטיפ הכי טוב לאוכל טרקים זה מנות מוכנות שרק צריך להוסיף להם מים רותחים, קל במשקל, משביע ומחמם.
איך מגיעים?
אל השמורה הגענו במרשרוטקה (מונית שירות ברוסית) הדרך הכי נפוצה וזולה להתניידות במדינה. למעשה הגענו לכפר קרוב וממנו תפסנו טרמפ לכניסה השמורה.
הנסיעות בתחבורה הציבורית יכולות להיות הארד קור, בוא נגיד שסיפקו לנו כמה וכמה מורקים לחיים.
לדוגמא, בנסיעה אחת הנהג שלנו בעט בפרצוף של שיכור שניסה לעלות, העיף אותו מדמם למדרכה, נתן גז ונסע.
במקרה האולי יותר טראגי, סבתא עם שמלה ארוכה (מדי) עלתה איתנו למרשרוטקה, אחרי שקצה שמלתה התלכלך בשירותים הציבוריים המטונפים, ככל הנראה בצואה.
הנסיעה היתה ארוכה מאוד, ולא, החלונות לא נפתחו.
אם זה לא מספיק, בזמן הנסיעה מישהי הוציאה חתיכת בשר מבושל והציעה לכל הנוסעים, הם העבירו מיד ליד את חתיכת הבשר ולקחו ביסים, כאילו מדובר בשקית במבה בטיול שנתי.
לא מבינה איך לא הקאנו בשלב הזה.
הטרק הראשון שיצאנו אליו.
איסיק קול וצ׳ולפן אתא
היעד הבא היה איזור איסיק קול, מדובר באגם ענק במזרח המדינה.
החלטנו בצורה שרירותית לסוע למה שהיה בתקופת ברית המועצות עיירת נופש מפוארת – צ׳ולפן אתא.
הדרך היתה שוממת, מדי פעם רואים מבנה סובייטי עצום ונטוש ונוף של ערבות שממשיכות צפונה לקזחסטן, מה שמביא אותי לפינה החביבה עליי – איזה ספר לקחת?
קל, והיום איננו כלה. רומן שמתאר יום בחיי זקן אוזבקי שחי בכפר על יד תחנת רכבת בערבות קזחסטן, שוזר סיפורי עם ביזאריים וביקורת על הקומוניזם.
את הספר כתב צ׳ינגיס אייטימטוב, סופר קירגיזי, שבמקרה גילינו שהוא כתב אותו ממש שם בצ׳ולפן אתא.
התארחנו אצל משפחה מקומית, בימים היה חם נורא וברגע שהשמש ירדה קור כלבים.
בדרך לאגם ציפינו לאיזשהי טיילת ואוטו גלידה ככה. בפועל היה צריך ללכת דרך שיחים כדי לצאת לחוף לא מוכרז, שם הכי קרוב לנישנוש היה איש שהסתובב ומכר פורל מעושן.
פנג׳ויה זה לא היה, אבל המים הקרירים והנקיים, היו אתנחתא נעימה אחרי שקפחתי ציפורן בבוהן באלא ארצ׳ה (גרביים טובות זה חשוב)
סונג קול
בגלל הבוהן, החלטנו לעשות טרק סוסים.
פחד אלוהים אם תשאלו אותי, ואם את נמרוד – כיף גדול.
בחרנו במסלול של יומיים לאגם סונג קול, בדרך התארחנו ביורט של משפחת רועים מקומית, שם היתה חוויה קולינרית מאתגרת במיוחד, על טהרת הסוס והספירט.
כומיס זה חלב סוסים תוסס. לטעמי זה נורא כמו שזה נשמע. בקירגיסטן שותים את זה כמו שוקו יטבתה אז מה אני מבינה.
בנוסף הוגשו חמאת סוס, מרק סוס וכיוצ״ב, אפשר להבין אולי למה להוריד הכל עם אלכוהול 90%.
הטיול עצמו היה יפייפיה, האגם מהמם והאירוח היה קצת תיירותי אבל מהנה.
אלא קול
הטרק הכי יפה בטיול וסיבה טובה להגיע למדינה בעיניי.
יש כמה וריאציות לטרק הזה, אנחנו התחלנו דרך עמק קרקול הציורי, כל ההליכה בו הרגישה כמו בתוך גלויה.
משם טפסנו אל אלא קול וירדנו אל עמק אלטין ארשן, עמק יפייפיה שהשוס בו זה מעיינות חמים.
אחרי ירידה מאתגרת מהפס המושלג הגענו לעמק עייפים, קפואים ורעבים.
דפקנו בבית הראשון שראינו ושם אירחו אותנו עם ארוחת ערב חמה וטובה של תבשיל תפוחי אדמה ביתי, תה מתוק ולחמניות.
לקינוח קבלנו מפתחות למעיינות החמים הפרטיים של בית ההארחה, זאת דרך לסיים טרק.
באלטין ארשן בילינו אקסטרה יום שבו טיילנו לאורך העמק.
את היום האחרון של ההליכה לקרקול החלפנו בטרמפ עם בחור מקומי בשם ולנטין, שבמקרה הוא יהודי וחביב מאוד, בעלים של אחד ההום סטייס באלטין ארשן ובחור שמכיר היטב את האיזור, מומלץ לנסות ליצור איתו קשר לכל שאלה.
קרקול
בקרקול עצמה, מלבד הקרבה לטבע המדהים, יש כמה דברים נחמדים שממש שווה לדגום.
בשוק המקומי, בחלק האחורי, יש בשעות הצהריים גרסה קירגיזית לשרונה מרקט, דוכני אוכל מקומי שמפעילות מאמות מקומיות.
רוב המנות היו סוג של ראמן, שונות מכל דבר שאי פעם אכלתי, עם אזהרת חריפות גדולה.
האוכל התבסס על איטריות ביצים, איטריות אורז ג׳לטיניות שמגלפים לך במקום מתוך גוש, ומעל מוסיפים כל מני סלטים ורטבים.
אני מנסה להבין עם רוסית שבורה מה אנחנו אוכלים
הדבר השני שכדאי לראות זה שוק החיות שמתקיים בימי ראשון, היה מרתק להסתובב בין ההמונים.
ארסלן בוב
היעד האחרון בטיול. מודבר בכפר שנמצא בדרום המדינה במרחק של 7-8 שעות נסיעה.
לשם לקחנו נהג פרטי ברכב גדול, התארגנו 6 אנשים למסע.
הארוחה הכי טובה שהיתה לנו היתה בכל הטיול היתה במסעדה קטנה בכניסה למסגד הנמצא לצד תחנת דלק באמצע הדרך.
במקום הגישו 2 מנות: מרק פילמני קטן, ומרק פילמני גדול.
פילמני הם כיסונים ממולאים בבשר, המוגשים במרק צח. הציר של המרק היה עשיר וטעים וגם הכיסונים היו מושלמים.
גם בארסלן בוב התארחנו אצל משפחה, הגענו אליהם דרך עסקן תיירים מקומי שכביכול דואג שלכולם תהיה פרנסה. זאת היה הפעם הראשונה בטיול שהרגשנו ממש תיירים.
הגענו למשפחה מקסימה שארגנה לכל זוג חדר גדול ומרווח. הכינו לנו ארוחות בוקר (בלינצ׳ס, ריבה, תה) וארוחות ערב נפלאות, בד״כ תבשיל פלוב ענקי למרכז השולחן, מלא בבשר שמן, שום, גזר ואורז רך רך.
בין לבין עשינו טיולים באיזור.
אוכל רחוב
נשנושי רחוב מוצלחים שחזר על עצמם בהרבה מקומות לאורך המדינה היה סמאמסה, מאפה מבצק דק ממולא בד״כ בבשר כבש שאופים בתוך תנורי-כד חרס.
מאכל רחוב נוסף זה מנטי, כיסון גדול מאודה ממולא בבשר.
בעיקר בימים החמים שימו לב שמוכרים ברחוב משקאות קלים בג׳ריקאנים.
ההמלצה שלי היא לטעום קבאס, הקוקה קולה של הרוסים, מדובר במשקה שמזכיר בירה שחורה אבל יותר חמוץ.
אזהרה – יש מיץ שקראנו לו מיץ טייס (בגלל איור של טייס שמופיע עליו) ואללה אין לי מושג איך להתחיל לתאר את זה אבל זה היה דוחה ברמות.
מה היה לנו. שילוב של טבע מטורף ובתולי ותרבות רחוקה מאיתנו, המורכבת מאנשים פשוטים, נראים מונגולים, דוברי רוסית, מוסלמים.
אוכל בהשפעות המזרח הרחוק, ברית המועצות וסוסים.
אני יכולה לכתוב עוד ועוד על החוויות שלנו בקירגיזיה, אבל כנראה שלשתף את השיאים של הטיול, כמה הצלחות קולינריות ואיזה סיפור או שתיים זה מה שאני מנסה לעשות פה.
דו סבידאנייה (להתראות), קרסיבייה סטראנה (מדינה יפה).