חזרתי מסופש קצרצר בקייב עם המשפחה, מיני טיול שורשים.
הביקור הנורמלי האחרון בעיר הולדתי היה לפני יותר מ15 שנים, כך שהזכרון מעורפל והרגשות מעורבים.
אני לא יודעת לומר למה, אבל רציתי להיות מסוגלת להגיד דברים טובים על המקום שממנו הגעתי.
רציתי לגלות שיש שם חיים,
רציתי צבע ברחובות, שמיים בהירים.
בתור מי שניזונה בעיקר מקולונוע אמריקאי, התרגלתי שסצנות בבריה״מ תמיד נראות אחרי פילטר מדכא. ובלי להכנס למלחמה הקרה, פשוט רציתי להתבדות.
רציתי אנשים מחייכים, אוכל טעים.
קפה TAKAVA 
קפה מצוין לחובבי החמצמץ
אבל במחירים של הארץ
מהר מאוד הופתעתי לטובה.
בתי קפה ומסעדות בכל מקום
מכולת פתוחה ב1:00 בלילה
זקנות מוכרות פירות יער בגרושים ברחוב
רחובות יפים, מלא פארקים
קשה להתעלם מכמות הנשים היפות נו מה לעשות
וכיאה למזרח אירופה זול, ממש זול
מצד שני בוא לא נתמם, זה לא דיסנילנד. אני גם לא יודעת להשוות לבירות מזרח אירופאיות אחרות. אין ספק שהרבה מהשיט הפוסט הקומונסיטי צף פה. פער עצום בין עשירים לעניים, שחיטויות שלא רואות את השמפניות של שרה וילדות עם סנדלים וגרביים בשיא החום.
קחו לדוגמא את רשת השוקולדים המצליחה Roshen. שייכת לפרושנקו נשיאה לשעבר של אוקראינה. מדמיינים לרגע שביבי הוא הבעלים של עלית?
בטוח תתקלו בסניפים הפזורים בעיר, מומלץ מאוד לקנות שם שוקולדים וממתקים, זול מאוד.
בכל אופן, בתור חצי-תיירת, הסתקרנתי לגלות מה קורה פה בקייב של 2019.
מגיעים ו?
*שניה לפני כל זה, אזהרת מסע קלה. איך לצאת פה pc אני לא יודעת:
טסנו עם אל על, והמצב היה שנקלענו ליטרלי לעזרת גברים בבית כנסת חרדי מעופף. לא נכנס לפרטים של כמה זוועה עברה עלינו הטיסה, אבל קחו בחשבון שרבים מהטסים לקייב הם חרדים בדרך לאומן*
השדה נמצא כ45 דקות ממרכז העיר, לקחנו מונית.
ישנו בדירת Air B&B ממש במרכז העיר, בבניין יפייפיה מהמאה ה19 שצופה אל בית האופרה.
הדירה ענקית, 3 חדרים שינה עצומים 2 חדרי אמבטיה הזויים (מראות על כל התקרה) וסלון ענק. 100 דולר ללילה, וזה היה מהביוקר.
נהג המונית (החביב) הוריד אותנו בכניסה והודיע לנו שבפנטהאוס של הבניין שלנו גר ראש העיר. נייס.
*תקנו מים מינרליים מראש, לא שותים פה מהברז*
נוף למרפסת 
נוף מהמרפסת
מה עושים?
קייב עיר ענקית. אין כל כך מה לחפש מחוץ למרכז העיר (אלא אם כן בא לכם לראות שכונות מגורים מדכאות).
לפני כאלף שנים היתה קייב בירת נסיכות בשם ״רוס של קייב״, ככל הנראה ממנה התפתחו רוסיה אוקראינה. זאת עיר עם עבר מפואר, וכך היא גם ניראת.
Khreshchatyk
רחוב קרישטיק, השדרה הראשית שחוצה את מרכז העיר.
בדרך תמצאו את כל המותגים הרגילים (במחירים הרגילים) חנויות בוטיק ומותגי יוקרה.
בקצה אחד תמצאו את הכיכר המפורסמת – מיידאן נזאלז'נוסטי – ״כיכר העצמאות״, בקיצור – מיידאן. (איפה שהתקיימו ההפגנות הגדולות שהובילו להפיכה באוקראינה ב2014)
בערב יש בכיכר מופע מזרקות (מצ׳עמם) אבל האווירה נחמדה.
בימי ראשון, כל הקרשטיק סגורה לרכבים והופכת למדרחוב ענק עם הופעות, הפעלות לילדים ואוכל.
Kyivska perepichka – קייבסקה פריפצ׳קה. דוכן קטן באמצע הרחוב שמגיש הוט דוג בתוך לחמנייה מטוגנת. נשנוש מקומי כיפי טעים וזול. *בשעות הערב משתרך פה תור*
תצפית לדניפר – אם תמשיכו ממיידאן לכיוון הנהר, קל לזהות את הכיוון לפי קשת המתכת הענקית, פסל ענק מימיי ברית המועצות המסמל את הידידות בין שתי העמים.
אם תשימו לב, יש שבר בקשת. הוא התוסף בתקופה האחרונה, באופן סמלי לאור המצב בין השתיים.
Besarabsky Market
בקצה ההפוך מנהר הדנייפר, בהמשך רחוב קרשטיק, נמצא שוק הבסרבקה.
זכרתי אותו מרשים יותר. מה שכן, זה מקום טוב להתצטייד בירקות טריים, שפע של פירות יער והדבר הכי רוסי/אוקראיני שיש – סאלו. סוג של בייקון, רק בלי החלק הבשרי, כלומר שומן חזיר. משתמשים בזה כמו חמאה, אבל בעיקר בתור פריקוסקה, שזה בעברית פשוטה – אוכל לרפד את הבטן לפני אלכוהול. זה עובד! תגידו שלום להאנג אובר.
באיזור שוק הבסרבקה יש הרבה מסעדות של אוכל מקומי (פירוט בהמשך) וים מקומות חדשים ומודרניים: פיצריות, בתי קפה, מסעדה בסגנון תל אביבי – כןכן, Salo bar ועוד.
Puzata Hata
רשת מסעדות פועלים בסגנון חדר אוכל, עם מגוון אוכל אוקראיני מסורתי ופשוט.
אכלנו בסניף שממש ממול לבסרבקה והיה מעולה. לוקחים מגש ומתחילים להעמיס. זול מאוד.
בתמונה הבאה לפי שעון:
בורשט – מרק סלק וכרוב חמצמץ, עם בשר ושעועית וטיפה שמנת חמוצה.
ורניקי עם וישני – ורניקס עם דובדבן חמוץ, מוגש עם שמנת חמוצה (סמיטנקה) וסוכר. אפשר להגיד שזאת המנה הכי מזוהה עם המטבח האוקראיני. כמה פשוט ככה טעים.
ברוסית יש לדובדבן חמוץ (וישני) מילה נפרדת מדובדבן מתוק (צ׳ירשני), למעשה פרי אחר.
סלט אופייני – מלפפונים צנונית ביצה קשה מגורדת ושמיר, מכוסים טוב טוב בשמנת חמוצה.
אוקרשוקה – זה הארד קור, גם בשבילי. מרק יוגורט קר עם ירקות ושמיר.
קטלטי פקייבסקי – קציצות נוסח קייב, או בשם המוכר – צ׳יקן קייב. חזה עוף מגולגל ומטוגן בשמן עמוק, ובפנוכו מכניסים קוביית חמאה כך שאחרי הטיגון, כשזה טרי, צפו פגיעה.
Andriivs'kyi descent
מדרחוב שהוא הנחלת בנימין של קייב.
אם תלכו על רחוב וולדימירסקיה, לכיוון כיכר בוגדן חלמינצ׳קי, תראו בדרך את כנסית סופיה היפה. בהמשך, אחרי כיכר בוגדן חלמניצקי, מתחילים לצוץ דוכנים של יצירות מקומיות. הירידה עצמה מתחילה למרגלות כנסיית אנדריי הקדוש, כנסייה בצבע טורכיז בהיר מהמם שקשה לפספס.
ברחוב הראשי יש אינסוף דוכנים עם פיצ׳פקעס מקומי ומזכרות. כל האיזור הוא באזאר אומנות גדול, מאחורי הדוכנים יש גלריות, חנויות בוטיק ובתי קפה.
איפשהו אמצע דרך למטה נמצא ביתו של הסופר מיכאיל בולגקוב, וזה גם זמן טוב לפינה האהובה: איזה ספר לקחת?
האומן ומרגריטה – מיכאיל בולגקוב, הזדמנות טובה לקרוא את היצירה הזאת.
קראתי אותו פעמיים וכנראה שאקרא שוב, לא כי מאוד נהנתי ממנו אלא כי נראה לי פספסתי חצי מהמסרים. האמירות בספר אמורות להיות אוניברסליות, עם זאת הדקויות והסרקזם שבסיפור מגיעים מהתרבות הייחודית בברית המועצות הקומוניסטית. לי היה קשה להבין, למרות הסיפורים עליהם גדלתי.
בסוף הירידה מאנדרייבסקי ספוסק, נמצאת שכונת פודול (לא תפספסו את הגלגל הענק) שטוחה וקרובה לנהר.
לא הסתובבנו שם יותר מדי, אבל יש שם מה לראות. לדוגמא, בית הכנסת הגדול בקייב. מסעדות, מוזיאונים ובתי קפה.
משם אפשר לעלות חזרה לאיזור המרכז עם הפוניקולור.
דניפר – הנהר שחוצה את העיר הענקית הזאת (3 מיליון תושבים)
מרחק כמה תחנות מטרו ממרכז העיר, תמצאו שלווה וטבע, שזה מופלא ומיוחד כשלעצמו בעיר גדולה.
בשונה מהתמזה והסיין, הדניפר קצת מרוחק ממרכז העיר עצמה, וחוצה בין הצד המזרחי שהוא רק למגורים לבין הצד המערבי, ההיסטורי והמסחרי.
סביב הדניפר יש טיילות, פארקים, חופים, שמורות טבע והרבה אפשרויות לפעילויות ימיות.
קל מאוד למצוא חלקת חוף מבודדת ומצד שני יש מסעדות קרובות ותחבורה ציבורית.
חיי לילה
קייב ידועה בחיי לילה סוערים ושוקקים. כל סוגי המוסיקה והמועדונים. לא דגמנו את הנושא (סורפרייז באמת) אבל כך שמעתי ממביני עניין.
מחוץ לעיר
מוציאים סיורים לצ׳רנוביל למי שבקטע של תיירות אסונות (2-3 שעות נסיעה מסתבר 0_o)
מה אוכלים?
Honey – בית קפה מודרני ומפנק.
מגוון ארוחות בוקר, מיצים טריים והכל מוקפד, טרי טעים, ושוב – זול בצורה לא יאמנת.
בית הקפה הזה נמצא באחד הרחובות הצדדים והיפים שיש בעיר. היתם מצפים שיהיה פה תור, המולה, לפחות בסופש! אבל לא, רגוע פה והשירות מעולה.
בתור משהו מתוק לצד הקפה, מומלץ להזמין סירנקי, לביבות גבינה אוקראיניות מתוקות וטעימות.
היינו בסניף ברחוב Yaroslaviv Val, יש סניף אחד נוסף בשכונת פודול.
Пиріжкова тітка КЛАРА – בית קפה מודרני שמתמחה בפירושקי.
פירושקי אלו מאפים פשוטים מבצק שמרים עם מילוי מתוק וגם מלוח.
מומלץ לנסות ויטרושקה, מאפה עגול ממולא בגבינה טבורוג מתקתקה.
Korchma Taras Bulba – מסעדת פולקלור אוקראינית
מאוד תיירותי, אבל בצורה תמימה כזאת. מסוג המקומות שגורמים לי לחשוב שהולכים לדפוק אותי, אבל זה לא קרה.
היתה פה חוויה ממש נחמדה, הזמנו את כל סוגי הורניקי שיש, ושתינו מורסה – זה סוג של קומפוט מסונן ועשוי מסוג פרי אחד. הגרסה הקלאסית היא מדומדמניות.
לסיום סיומת
מפה לשם אני מבינה שכבר חפרתי והיינו שם סך הכל 48 שעות מינוס ביקורים משפחתיים.
מסקנה? יש הרבה מה לראות ולעשות.
לכו למופעי תרבות בזול באופרה ובתאטרון
תשתו קבאס בפינות הרחוב בעיקר כשחם ואין לאן לברוח
גלו מה עוד וספרו לי.
יש עוד דרך ארוכה עד שהמקום הזה יהיה (אם יהיה) מתוקן, אבל אין ספק שיש ניצנים. לבינתיים יש פה עיר יפייפיה, לא מתויירת בעליל, עם המון מה להציע.